תנ"ך על הפרק - בראשית מד - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

בראשית מד

44 / 929
היום

הפרק

עלילת הגביע, דברי יהודה ליוסף

וַיְצַ֞ו אֶת־אֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּיתוֹ֮ לֵאמֹר֒ מַלֵּ֞א אֶת־אַמְתְּחֹ֤ת הָֽאֲנָשִׁים֙ אֹ֔כֶל כַּאֲשֶׁ֥ר יוּכְל֖וּן שְׂאֵ֑ת וְשִׂ֥ים כֶּֽסֶף־אִ֖ישׁ בְּפִ֥י אַמְתַּחְתּֽוֹ׃וְאֶת־גְּבִיעִ֞י גְּבִ֣יעַ הַכֶּ֗סֶף תָּשִׂים֙ בְּפִי֙ אַמְתַּ֣חַת הַקָּטֹ֔ן וְאֵ֖ת כֶּ֣סֶף שִׁבְר֑וֹ וַיַּ֕עַשׂ כִּדְבַ֥ר יוֹסֵ֖ף אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃הַבֹּ֖קֶר א֑וֹר וְהָאֲנָשִׁ֣ים שֻׁלְּח֔וּ הֵ֖מָּה וַחֲמֹרֵיהֶֽם׃הֵ֠ם יָֽצְא֣וּ אֶת־הָעִיר֮ לֹ֣א הִרְחִיקוּ֒ וְיוֹסֵ֤ף אָמַר֙ לַֽאֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּית֔וֹ ק֥וּם רְדֹ֖ף אַחֲרֵ֣י הָֽאֲנָשִׁ֑ים וְהִשַּׂגְתָּם֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לָ֛מָּה שִׁלַּמְתֶּ֥ם רָעָ֖ה תַּ֥חַת טוֹבָֽה׃הֲל֣וֹא זֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִשְׁתֶּ֤ה אֲדֹנִי֙ בּ֔וֹ וְה֕וּא נַחֵ֥שׁ יְנַחֵ֖שׁ בּ֑וֹ הֲרֵעֹתֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶֽם׃וַֽיַּשִּׂגֵ֑ם וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו לָ֚מָּה יְדַבֵּ֣ר אֲדֹנִ֔י כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה חָלִ֙ילָה֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ מֵעֲשׂ֖וֹת כַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃הֵ֣ן כֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֤ר מָצָ֙אנוּ֙ בְּפִ֣י אַמְתְּחֹתֵ֔ינוּ הֱשִׁיבֹ֥נוּ אֵלֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְאֵ֗יךְ נִגְנֹב֙ מִבֵּ֣ית אֲדֹנֶ֔יךָ כֶּ֖סֶף א֥וֹ זָהָֽב׃אֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֥א אִתּ֛וֹ מֵעֲבָדֶ֖יךָ וָמֵ֑ת וְגַם־אֲנַ֕חְנוּ נִֽהְיֶ֥ה לַֽאדֹנִ֖י לַעֲבָדִֽים׃וַיֹּ֕אמֶר גַּם־עַתָּ֥ה כְדִבְרֵיכֶ֖ם כֶּן־ה֑וּא אֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֤א אִתּוֹ֙ יִהְיֶה־לִּ֣י עָ֔בֶד וְאַתֶּ֖ם תִּהְי֥וּ נְקִיִּֽם׃וַֽיְמַהֲר֗וּ וַיּוֹרִ֛דוּ אִ֥ישׁ אֶת־אַמְתַּחְתּ֖וֹ אָ֑רְצָה וַֽיִּפְתְּח֖וּ אִ֥ישׁ אַמְתַּחְתּֽוֹ׃וַיְחַפֵּ֕שׂ בַּגָּד֣וֹל הֵחֵ֔ל וּבַקָּטֹ֖ן כִּלָּ֑ה וַיִּמָּצֵא֙ הַגָּבִ֔יעַ בְּאַמְתַּ֖חַת בִּנְיָמִֽן׃וַֽיִּקְרְע֖וּ שִׂמְלֹתָ֑ם וַֽיַּעֲמֹס֙ אִ֣ישׁ עַל־חֲמֹר֔וֹ וַיָּשֻׁ֖בוּ הָעִֽירָה׃וַיָּבֹ֨א יְהוּדָ֤ה וְאֶחָיו֙ בֵּ֣יתָה יוֹסֵ֔ף וְה֖וּא עוֹדֶ֣נּוּ שָׁ֑ם וַיִּפְּל֥וּ לְפָנָ֖יו אָֽרְצָה׃וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יוֹסֵ֔ף מָֽה־הַמַּעֲשֶׂ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֑ם הֲל֣וֹא יְדַעְתֶּ֔ם כִּֽי־נַחֵ֧שׁ יְנַחֵ֛שׁ אִ֖ישׁ אֲשֶׁ֥ר כָּמֹֽנִי׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֗ה מַה־נֹּאמַר֙ לַֽאדֹנִ֔י מַה־נְּדַבֵּ֖ר וּמַה־נִּצְטַדָּ֑ק הָאֱלֹהִ֗ים מָצָא֙ אֶת־עֲוֺ֣ן עֲבָדֶ֔יךָ הִנֶּנּ֤וּ עֲבָדִים֙ לַֽאדֹנִ֔י גַּם־אֲנַ֕חְנוּ גַּ֛ם אֲשֶׁר־נִמְצָ֥א הַגָּבִ֖יעַ בְּיָדֽוֹ׃וַיֹּ֕אמֶר חָלִ֣ילָה לִּ֔י מֵעֲשׂ֖וֹת זֹ֑את הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁר֩ נִמְצָ֨א הַגָּבִ֜יעַ בְּיָד֗וֹ ה֚וּא יִהְיֶה־לִּ֣י עָ֔בֶד וְאַתֶּ֕ם עֲל֥וּ לְשָׁל֖וֹם אֶל־אֲבִיכֶֽם׃וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּאמֶר֮ בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר־נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאָזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל־יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י כָמ֖וֹךָ כְּפַרְעֹֽה׃אֲדֹנִ֣י שָׁאַ֔ל אֶת־עֲבָדָ֖יו לֵאמֹ֑ר הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח׃וַנֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֲדֹנִ֔י יֶשׁ־לָ֙נוּ֙ אָ֣ב זָקֵ֔ן וְיֶ֥לֶד זְקֻנִ֖ים קָטָ֑ן וְאָחִ֨יו מֵ֜ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עֲבָדֶ֔יךָ הוֹרִדֻ֖הוּ אֵלָ֑י וְאָשִׂ֥ימָה עֵינִ֖י עָלָֽיו׃וַנֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֲדֹנִ֔י לֹא־יוּכַ֥ל הַנַּ֖עַר לַעֲזֹ֣ב אֶת־אָבִ֑יו וְעָזַ֥ב אֶת־אָבִ֖יו וָמֵֽת׃וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עֲבָדֶ֔יךָ אִם־לֹ֥א יֵרֵ֛ד אֲחִיכֶ֥ם הַקָּטֹ֖ן אִתְּכֶ֑ם לֹ֥א תֹסִפ֖וּן לִרְא֥וֹת פָּנָֽי׃וַיְהִי֙ כִּ֣י עָלִ֔ינוּ אֶֽל־עַבְדְּךָ֖ אָבִ֑י וַנַּ֨גֶּד־ל֔וֹ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֲדֹנִֽי׃וַיֹּ֖אמֶר אָבִ֑ינוּ שֻׁ֖בוּ שִׁבְרוּ־לָ֥נוּ מְעַט־אֹֽכֶל׃וַנֹּ֕אמֶר לֹ֥א נוּכַ֖ל לָרֶ֑דֶת אִם־יֵשׁ֩ אָחִ֨ינוּ הַקָּטֹ֤ן אִתָּ֙נוּ֙ וְיָרַ֔דְנוּ כִּי־לֹ֣א נוּכַ֗ל לִרְאוֹת֙ פְּנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְאָחִ֥ינוּ הַקָּטֹ֖ן אֵינֶ֥נּוּ אִתָּֽנוּ׃וַיֹּ֛אמֶר עַבְדְּךָ֥ אָבִ֖י אֵלֵ֑ינוּ אַתֶּ֣ם יְדַעְתֶּ֔ם כִּ֥י שְׁנַ֖יִם יָֽלְדָה־לִּ֥י אִשְׁתִּֽי׃וַיֵּצֵ֤א הָֽאֶחָד֙ מֵֽאִתִּ֔י וָאֹמַ֕ר אַ֖ךְ טָרֹ֣ף טֹרָ֑ף וְלֹ֥א רְאִיתִ֖יו עַד־הֵֽנָּה׃וּלְקַחְתֶּ֧ם גַּם־אֶת־זֶ֛ה מֵעִ֥ם פָּנַ֖י וְקָרָ֣הוּ אָס֑וֹן וְהֽוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת־שֵׂיבָתִ֛י בְּרָעָ֖ה שְׁאֹֽלָה׃וְעַתָּ֗ה כְּבֹאִי֙ אֶל־עַבְדְּךָ֣ אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתָּ֑נוּ וְנַפְשׁ֖וֹ קְשׁוּרָ֥ה בְנַפְשֽׁוֹ׃וְהָיָ֗ה כִּרְאוֹת֛וֹ כִּי־אֵ֥ין הַנַּ֖עַר וָמֵ֑ת וְהוֹרִ֨ידוּ עֲבָדֶ֜יךָ אֶת־שֵׂיבַ֨ת עַבְדְּךָ֥ אָבִ֛ינוּ בְּיָג֖וֹן שְׁאֹֽלָה׃כִּ֤י עַבְדְּךָ֙ עָרַ֣ב אֶת־הַנַּ֔עַר מֵעִ֥ם אָבִ֖י לֵאמֹ֑ר אִם־לֹ֤א אֲבִיאֶ֙נּוּ֙ אֵלֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִי לְאָבִ֖י כָּל־הַיָּמִֽים׃וְעַתָּ֗ה יֵֽשֶׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙ תַּ֣חַת הַנַּ֔עַר עֶ֖בֶד לַֽאדֹנִ֑י וְהַנַּ֖עַר יַ֥עַל עִם־אֶחָֽיו׃כִּי־אֵיךְ֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת־אָבִֽי׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
כאשר יוכלון שאת. פי' יותר מן המגיע: ושים כסף איש בפי אמתחתו. בפניהם ואמור להם יודע אדוני שעש' לכם חמס וע"כ הוא רוצה להטיב עמכם שאלו עשה בכסף כבראשונה בלא ידיעתם הי' להם התנצלות בגביע שנעשה לו כאשר נעשה בכסף אלא היה לדעתם וידעו בכסף כאשר ידעו במשא כי הכירו בו שהי' כאשר יוכלו שאת. ואם הי' שלא לדעתם אולי טען עליהם כי הכסף גם בפעם הזאת מטמון ולא יתכן כן בגביע ומי יכול לדון עם מי שתקיף ממנו: הם יצאו את העיר לא הרחיקו. פי' הם יצאו מן העיר ולא הרחיקו. אי נמי הם יצאו ומן העיר לא הרחיקו שלא הי' רשאי להמתין עד שירחיק וכי גבורים היו ויהרגו הרודפים אחריהם: הלא זה אשר ישתה אדוני בו. לא הזכיר להם הגביע אלא דיבר עמהם כאלו ידע שהם לקחו הגביע ולכך אמר הלא זה אשר לקחתם הוא אשר ישתה אדוני בו והם ענו אותו כאלו אינ' יודעים מה הוא מבקש ואיך יגנוב מבית אדוניך כסף או זהב: והוא נחש ינחש בו. פי' ינחש בשבילו שכל המנחשים וחכמים עבדיו וישאל לכלם לנחש עליו והם הגידו לו שלקחתם אותו ועל כן רדף אחריכם יותר מכל הבאים לביתו. וי"מ שהוא מנחש בו לידע העתידות. ור' אברהם פי' ניסה אתכם כי לנסותכם שם הגביע לפניכם והעלים עיניו ממנו עד שלקחתם אותו: אשר ימצא אתו מעבדיך ומת. כי היו סבורים שלא הי' נמצא עמהם אבל אחר כך כשראו שנמצא באמתחת בנימין לא הזכירו מיתה אלא אמרו הננו עבדים גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו: גם עתה כדבריכם כן הוא. פירש"י אף זו מן הדין כדבריכם אבל אני אעשה עמכם לפנים משורת הדין. וכתב הרמב"ן ואין לשון גם עתה נופל על זה הפירוש ופי' הוא לפי שהם אמרו לו שהם לא ידעו כלו' ממנו אף אם גנבו הוא ע"כ אמר שמן הדין הוא חייב מיתה והם פטורים לגמרי אלא שקנסו עצמם להיותם עבדים שאלו היו כלם יודעים למה יהיה הוא במיתה והם לעבדים או יהיה כלם למיתה או כלם לעבדים אלא ודאי טענו שלא אמר להם כלום ועל כן אמר בו גם אתם שאתם נועדים ונמצאים יחדיו ורגלים לדבר שכלכם פשעתם בו כדבריכם כן הוא אשר ימצא אתו הוא הגנב והו' לבדו הראוי ליענ' והו' יהיה לי עבד כי בתשלומיו אני חפץ ולא במיתתו ואתם תהיו נקיים כי אולי לא ידעת' בגניב' כאשר אמרת'. אי נמי כן הוא כמו כן יהיה גם עתה שאין המשפט כדבריכם כן יהיה. וי"מ וכי כדבריכם כן הוא אלא אשר ימצא אתו הוא לבדו יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום. וי"מ מי שיחזיר הכסף כאשר חזרתם ודאי לא יעשה כדבר הזה אכן אשר ימצא אתו הוא יהיה לי עבד וגו': ויקרעו שמלותם. על שגרמו ליעקב שקרע שמלותיו נענשו שקרעו שמלותם: האלהים מצא את עון עבדיך. כלומר עון המכירה שהיה נסתר עד עתה מצא אותו: הוא יהיה לי עבד. ראוי היה לינקד עֶבֶד כיון שאינו לא באתנח' ולא בסוף פסוק אלא לכך קמץ תחת העין כי לא יהיה עבד כשאר העבדים אדרבה חשוב יהיה כמלך: ויגש אליו יהודה. מתחלה היה סבור שיוסף היה רוצה לדונו לבנימין למות אז לא היה לו פתחון פה לדבר לו שימיתהו תחתיו אבל מששמע שאמר יהיה לי עבד אז ניגש ואמר קחני לעבד תחתיו: ידבר נא עבדך דבר. פי' דברים מועטים אני רוצה לדבר אל יהיו עליך לטורח: כי כמוך כפרעה. פי' באימה וביראה אני מדבר לפניך כמדבר לפני המלך. אי נמי ראוי לך שתעמוד בדבריך שאמרת ואשימה עיני עליו ויהיה דיבורך קיים כדיבור המלך: אדוני שאל. כתב הרמב"ן לא ידעתי טעם לאריכת דברי יהודה בסיפור הזה במה שהיה כבר ביניהם ומה שאמר וכי זו הוא שימת עין שאמרת ואשימה עיני עליו אין זה טענה כי אם אמר לשום עינו עליו לטובה לא שיפטרנו אם יעשה רעה וכ"ש על הגניבה שיגנוב גביע של המלך ומתחלה שם עינו עליו לטובה וברכו אלהים יחנך בני והרבה לו משאת וכן לכלם הרבה לתת להם בר כאשר יוכלון שאת ונראה שאינו אלא תחנונים להעיר רחמיו כי חשב יהודה כי האלהים הוא ירא כאשר אמר לו מתחלה לכך אמר לו באונס הגדנו באחינו זה ולא מפני שאלת אדוני ולא הודינו גם כן להורידו לפניך כמצותיך הראשונה אלא אמרנו לא יוכל הנער לעזוב את אביו אבל בנפשינו נביא אותו מפני זלעפות רעב כי אמרת לא תוסיפו לראות את פני ולא רצה אבינו לשמוע עד היותינו כלנו בסכנה ואז הורד בפחד ובדאגה והיה בראותו מת בנפש מרה ולכן תפול תחינתי לפניך לרחם עלינו ועל הזקן וקח אותי תחת הנער עבד עולם כי טוב אני ממנו. אי נמי יש לפרש שאמר לו ראוי לך שתעמוד בדיבורך כי על פיך הובאנו באונס גדול כאשר יזכיר ויש בסתם דבריו שהיה מעשה הגביע תחבולה כי למה רוצה לראותו בעל כרחו אלא שלא הי' רשאי לומר לו זה בפירוש: ואחיו מת. פירש"י מפני היראה הוציא שקר מפיו. ומ"מ תימ' האיך היה רשאי לשנות דבריו ממה שאמר לו כבר: ואשימה עיני עליו. פי' שייטיב לו וכן בכל מקום זה הלשון כמו ושמתי עיני עליהם לטובה אע"פ שאינו מפורש שאמר להם יוסף כך הכתוב קיצר ולא הזכיר לו יהודה מאסר שמעון ועלילת מרגלים אתם מפני מוסר או מפני אימת מלכות: ועזב את אביו ומת. הנער ויש מפרשים ומת אביו: אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי. לכך אמר ילדה לי אשתי כי מה טעם שיאמר שתרד שיבתו ברעה שאולה אחר שיש לו בנים ובני בנים אלא הזכיר שהיה בן האשה האהובה שלו והוא חשב כל שאר נשיו פלגשים ובניהם כבני פלגשים כנגד היא ובניה: והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון שאולה. יש לפרשו לשון כנוי פי' והורדת אלא שכינה לומר לו דרך כבוד: כי עבדך ערב את הנער. אמר לו לאחר כל זה שהיינו כלנו בסכנה אם לא ישלחנו לא רצה לשלחו עד שערבתיו ועל כן אני נכנס לדבר יותר משאר אחי. אי נמי הזכיר לו שלא יחשדנו שבשביל מרמה רצה להיות עבד תחתיו בשביל שיוכל לברוח יותר ממנו. אם לא אביאנו אליך. ולא אמר והצגתיו לפניך כאשר אמר ליעקב לפי שיוסף היה משיבו מנין אתה יודע שיחי' שאתה אומר להציגו לפניו אבל לאביו אמר אנו שלוחי מצוה לפדות לשמעון ואין אנו ניזקין ובאמת והצגתיו לפניך:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך